את החיבור לתחושת הרעב רובנו איבדנו מזמן, במקום להקשיב לגוף שלנו ולאכול רק כשאנחנו מרגישים צורך, כלומר רק כשהגוף שלנו זקוק באמת לאוכל.  האכילה שלנו הופכת להיות דבר מורכב הרבה יותר. אכן, אכילה לא מאוזנת שאינה מתאימה לצרכי הגוף שלנו גורמת לעיתים קרובות לעליה במשקל הגוף, אבל גם אם אנחנו רזים יחסית, כדאי אולי שננסה לעצור רגע, להסתכל פנימה ולחשוב, כמה?, מתי? ולמה אנחנו אוכלים.

אכילה רגשית
דובר ועוד ידובר לא מעט על האכילה הרגשית, על הדרך בה אנחנו מקשרים את האוכל לרגש. רבים מאיתנו אוכלים כשהם עצובים, אוכלים כשהם לחוצים או עצבניים.

רבים מאיתנו מפרשים את הרעב שבתוכנו לרעב לאוכל, אבל משום מה, ברוב המקרים אנחנו לא שבעים גם אחרי ארוחה עשירה. חוסר השובע אינו בגלל שגופנו לא קיבל את מנת המזון הנחוצה לו, אלא בגלל שהרעב שלנו לא היה לאוכל אלא לקרבה, אהבה,לסיפוק, עניין, הערכה, תחושת שייכות, אינטימיות, הכרה, תשומת-לב, מגע ועוד אפשרויות רבות אחרות. איך מתמודדים עם זה?

 תחילה מנסים להבין למה אנחנו רעבים, אילו צרכים בסיסיים שלנו אינם מסופקים, מה חסר לנו בחיים? זהו תהליך מאד לא פשוט ומאתגר, רבים פונים לעזרה של מאמנת, פסיכולוגית, נטורופתית וכו' על מנת להתמודד עם הקושי ועם הרעב הבלתי פוסק וחלק פוסעים בדרך בכוחות עצמם.

שעמום
החיים בעולם המודרני הם אינטנסיביים מאד, אנחנו חשופים לגירויים חזקים בכל פינה, צבעים יותר בוהקים, קולות יותר חזקים,  מודעות פרסום  יותר ויותר גדולות, יותר ויותר גבוהות, יותר ויותר פרובוקטיביות,  מאכלים יותר מתוחכמים ומגוונים ושפע בלתי נתפס.

ככל שהגירויים חזקים יותר, אנחנו הופכים לקהים יותר ומשתעממים מהר יותר. אבל חשובה לא פחות זו העובדה שאנחנו לא מחוברים לעצמנו, אנחנו מפחדים לעצור רגע ולהתבונן פנימה ומקיפים את עצמנו כל הזמן ברחש ופעילות, מנצלים כל רגע כדי להספיק ולהשלים איזו משימה, וגם כשכבר רוצים לנוח אז יושבים ובוהים בטלוויזיה כדי שחלילה לא נצטרך להתמודד עם מה שקורה אצלנו בראש ובגוף.

בהדרגה גם הצפייה בטלוויזיה שהייתה מלהיבה ומרתקת הופכת להיות nשעממת ודרוש איזה חטיף  או נשנוש כדי להעלות את העניין ולהעסיק את הידיים והפה. פעם ישיבה מול המחשב הייתה  משתלטת על כל כולנו והיינו יושבים שעות מבלי לחוש בזמן שחלף, היום הישיבה מול המחשב מלווה בשתייה, בנשנוש  ולפעמים אפילו באכילה ממש.

מפגשים חברתיים שהיו פעם פשוט כמו שזה נשמע מפגש עם חברים, היום מלווים במקרה הטוב בקפה ועוגה ובמקרה הגרוע בתחרות המארח המפתיע, המגוון והמוצלח ביותר שכוללת מגוון עשיר של משקאות, חטיפים, מתוקים, נשנושים, מאכלים, קינוחים והפתעות קולינריות עשירות, עתירות קלוריות ובכמויות לא פרופורציונאליות לכמות האורחים.

היום כמעט כל פעילות בחיים קשורה באוכל: פגישות עסקים, מפגשים חברתיים, חגים, ארוחות משפחתיות, אירועים כמו ימי הולדת, נישואין וכו'
ולפעמים אנחנו אוכלים פשוט כי אין לנו משהו אחר לעשות!!

התלהבות
נסו לחשוב מתי בפעם האחרונה שכחתם לאכול (לא מתי הייתם עסוקים ולא היה לכם זמן) ותגלו שברוב הפעמים זה היה קשור למשהו מרגש ומלהיב, כמו לפני אירוע משפחתי משמח כמו לידה או חתונה, או לקראת פעילות הקשורה לתחביב כמו מסע אופניים גדול, צלילה,שייט, גלישה, טיול במחוזות חדשים, מופע מוזיקה טוב, לקראת פתיחה של עסק חדש, לקראת פגישה ראשונה עם גבר/אשת החלומות ועוד.

כלומר יכול להיות שאנחנו מנסים לפצות באמצעות אוכל על היעדר התלהבות בחיים שלנו, אולי אנחנו לא קמים עם חשק לעבודה ואיננו מסופקים ממנה,  אולי אין לנו מספיק תחביבים או תחומי עניין שיעשו לנו טוב, אולי חסר לנו משהו בחיים שירתק אותנו וייסחוף ואולי אנחנו פשוט צריכים לחפש את הדברים שעושים לנו טוב, שאנחנו אוהבים ונהנים לעשות,שמעניינים אותנו, שמרגשים אותנו ולמצוא להם מקום בחיים.

בדידות
הרבה אנשים חוזרים הביתה אחרי יום לימודים או עבודה, מסתכלים מסביב ומוצאים את עצמם לבד. בעולם המערבי אנחנו חיים בסביבה הומה אדם, אבל לרוב לא ממש נוגעים או נקשרים לפרטים בהמון הזה, אדם יכול לפגוש מאות אנשים מדי יום בלי שיהיה לו קשר אישי או רגשי לאף אחד מהם.

אנשים רבים מוצאים את האכילה כפעילות שמעבירה את הזמן, מנחמת , שניתן לבצע לבד ללא צורך בחברה, ולא צריך לצאת מהבית ולהראות לבד בשביל זה. אצל חלקם העלייה במשקל גורמת להתכנסות וריחוק גדולים יותר - מה שמנציח את הבדידות. במקרים אחרים מוצאים  אנשים המוקפים במשפחה ובחברים שחווים בדידות בשל העדר אינטימיות וקשרים משמעותיים עם אותם אנשים.

ניתן למנות עוד סיבות רבות לרעב הגורם לאכילת לא מאוזנת, ולכל אחד יש את הסיבה שלו. מה הסיבה שלך?
נסו לעצור רגע ולחשוב, לבד, בשקט למה אתם רעבים?
מתי זה קורה?
מה חסר לכם כדי להרגיש שובע?
מה ימלא את החיים שלכם וישקיט סוף סוף את הרעב?!