כבר שנים שרבים מתקשים להשיל את המשקל העודף,  ולא פחות חשוב לשמור על משקלם החדש.  בעולם המערבי ה"דיאטה" מוכרת ככלי המתאים להשיגת המטרה.  מתחילים לספור, לבחור ולפחות לזכור מה אכלנו. איך אפשר להחלץ מהמרוץ הכל-כך לא בריא והכל-כך משמין הזה? האם זה בכלל אפשרי גם לשפר את המצב הבריאותי, גם לאזן את משקל הגוף שלנו וגם לשמור עליו לאורך זמן?

בימים של דיאטה הידועים גם כעונת הליחוך, כולם פתאום טורפים קערות ענקיות של עלים וירקות, מנסים להתאפק ככל הניתן ולא לאכול משהו מתוק אחרי האוכל, לא לנשנש בין הארוחות, לא לאכול אחרי ארוחת הערב כלום, לשתות רק דיאט ולטפוח לעצמם על השכם על כל יום שהצליחו להתגבר על החשק והרעב ולאכול פחות. 

דיאטה היא מתכון מובטח להשמנה
כדי להבין עד כמה הדיאטות שרובנו נתקלנו בהן במהלך השנים הן אחת הסיבות להשמנה שלנו, נתחיל בקצת סטטיסטיקות. מחקר אמריקאי ענק הראה שרק 3% מבין היורדים במשקל באמצעות דיאטה, מצליחים לשמור על המשקל שלהם למשך שנתיים ויותר. כלומר שב-97% מהמקרים, כל הקלוגרמים שהשלנו בעמל רב חוזרים לרפד את מחוזותינו ובדרך כלל עם תוספות.

המנגנונים בגוף שלנו מתנהלים בצורה שתתן לנו את הסיכוי הגדול ביותר לשרוד, העניין הוא שבמהלך האבולוציה הבעיה העקרית שלנו הייתה חסר במזון ולכן הגוף סיגל לעצמו דרכים לשפר את סיכויי השרידות בתקופות של חסר. אף שלב באבולוציה לא הכין אותנו לשפע הבלתי נתפס שעומד לרשותנו היום. בלוטות הטעם בפה שלנו מפרשות שמן ומתוק כמזון טעים, זאת מפני שהוא מספק קלוריות ומאפשר אגירה לשעת הצורך. זו הסיבה שאנחנו כל כך נמשכים למזונות מתוקים ושמנים.  

בזמן דיאטה, אנחנו בדרך כלל מספקים לגוף תזונה לא מגוונת (דיאטת לחם, דיאטת חלבונים, דיאטת אבטיחים, דיאטת מלפפונים וכו'), ובכמויות קטנות יחסית כדי שהגוף יאלץ להשתמש במאגרי השומן להפקת אנרגיה ובכך נצליח להקטין היקפים. אבל בכל פעם שבמשך תקופה אנחנו מונעים מהגוף שלנו רכיבי מזון מסויימים (בגלל חוסר גיוון) או לא מספקים מספיק קלוריות, הגוף מרגיש מצוקה.

 

 הדיאטה והמיתון
מה קורה במשק כשיש מיתון? אנשים חוסכים, לא מבזבזים, משתדלים להוציא כמה שפחות, גם כאלה שהצליחו לשמור על מקום העבודה שלהם, כאלה שרמת השכר שלהם לא נפגעה, גם הם מצמצמים בהוצאות, למה? כי יש אי ודאות בשוק והם לא יודעים מתי יגיעו גלי הפיטורים גם אליהם והם מעדיפים לחסוך לימים קשים. בדיוק כך מתנהג הגוף שלנו, כשהוא מרגיש חסר, הוא לא יודע מתי בפעם הבאה הוא יקבל מספיק אוכל ולכן הוא פשוט מצמצם הוצאות. הגוף מוריד את קצב חילוף החומרים למינימום ההכרחי על מנת לשרוד, הוא מוציא את מינימום אנרגיה ואוגר כמה שהוא רק יכול לימים קשים. 

בכל פעם שאנחנו עושים דיאטה, אנחנו מעבירים את הגוף שלנו תקופה של מיתון, בכל פעם שזה קורה הגוף מצטמצם יותר ויותר, אוגר שומן יותר והירידה במשקל הופכת לקשה יותר ויותר מפעם לפעם. אל לנו לשכוח גם את העובדה שהגיל עושה את שלו, בגיל העשרה ירדנו במשקל בקלילות, בגיל 25 זה דרש קצת יותר מאמץ, בגילאי 30, 40, 50 והלאה, ככל שהגיל מתקדם, המשקל יורד לאט יותר ויותר. זהו תהליך טבעי בו עם הגיל יורד קצב חילוף החומרים. בנוסף לכך, ככל שאנשים מתקדמים בגיל, הם בדרך כלל עשו מספר רב יותר של דיאטות, מה שמקטין באופן משמעותי את הוצאת האנרגיה הבסיסית של הגוף.

אז מה עושים?
מאד פשוט, מתחילים לרכוש מחדש את אמונו של הגוף. עוברים לתזונה מאוזנת שמתאימה לאורח החיים ולרמת הפעילות הגופנית, מקפידים על אכילה מגוונת ובכמות מספקת. אוכלים הרבה יחסית, מרגישים שבעים, חיוניים ומלאי אנרגיה ומאותתים לגוף שוב ושוב שיש אספקה סדירה של רכיבי מזון חיוניים ושל אנרגיה. כך לאט לאט אנחנו משכנעים את הגוף שהמיתון מאחורנו ואין לו כל כוונה לחזור.

במצב כזה בשילוב עם פעילות גופנית מתאימה, עם סבלנות ולאורך זמן, הגוף מתחיל לאט לאט לשחרר, מפסיק לחסוך ואינו חושש לבזבז, כי הוא בטוח שהארוחה הבאה תגיע בדיוק בזמן. וכך לאט לאט הגוף מתחיל לוותר על המאגרים שבנה לשעת חרום ועודפי השומן מתחילים לרדת, וכל עוד שומרים על תזונה מאוזנת, הגוף ממשיך בתהליך עד לאיזון משקל הגוף. כשעושים שינוי הדרגתי באורח החיים ולאורך זמן, הסיכוי לשמור על משקל הגוף החדש הוא גדול בהרבה. פרט לעובדה שנראים טוב יותר, מרגישים טוב יותר ואוכלים הרבה יותר בלי נקיפות מצפון ובלי להרגיש רעב, תזונה כזו גם מגינה על הגוף מפני מחלות כרוניות, סרטן ומחלות לב וכלי דם. 

תזונה מאוזנת שלוקחת בחשבון גם את המהירות בה מזון גורם לעליית הסוכר בדם (ערך גליקמי), תסייע לנו לשלוט בצורך שלנו במתוק אחרי האוכל ובשעות אחר הצהריים. נתקלתי בלא מעט מטופלים שהתשוקה לממתק/עוגה/עוגיות אחרי ארוחת הצהריים או אחרי ארוחת הערב מול הטלביזיה, הייתה בלתי נשלטת ומנעה מהם שוב ושוב לקבל את הקלוריות הדרושות להם ממזון בריא ומאוזן במקום משטויות. ברגע שהם דאגו לאכול בארוחות את המזון המתאים, החשק למתוק התמתן וברוב המקרים אפילו עבר.

העייפות
דבר נוסף שצריך לחשוב עליו הוא שינה מספקת, פעמים רבות אנשים מרגישים צורך לאכול, פשוט בגלל שזה מעיר אותם. כמה שיותר סוכר יותר מעיר, כי הוא נספג בקלות ומספק אנרגיה זמינה, אבל לזמן קצר יחסית ואז...פשוט אוכלים עוד משהו מתוק וכך הלאה. פעמים רבות כשהמלצתי למטופלים להגדיל את מספר שעות השינה שלהם בלילה, הם גילו שכשהם ערניים יותר הם אוכלים הרבה פחות שטויות. 

אז איך מתחילים?
אני בדרך כלל ממליצה למטופלים לעבור איזשהו תהליך של ניקוי (האביב וקיץ זה זמן טוב), אחרי הניקוי שתפקידו לפנות רעלים, לשפר את פעילות הכבד, מערכות הפינוי ודרכי העיכול. אני ממליצה על בניית תזונה מאוזנת שיש בה מקום גם לסטייק ועוגה אבל בכמויות ותדירויות, אחרות מאלה שנצרכו לפני התהליך. כמו כן יש צורך להתייחס לאורח החיים לשינה, לפעילות גופנית וכמובן להתמודדות עם מתחים. על התזונה להתאים לאורח החיים וחייבת להיות משהו שנוח איתו. זה צריך להיות טעים, משביע ומספק וזאת על מנת שהמטופל יוכל להמשיך ולחיות בצורה הזו. 

ללכת עם הגוף
הרעיון המרכזי הוא ללכת עם הגוף ולא נגדו, ליצר תנאים מתאימים שיאפשרו לגוף לאזן את עצמו לבד, גם את העיכול, גם את הפינוי וגם את המשקל. מילת הקסם היא סבלנות. מי שיש לו סבלנות ומעוניין לרדת במשקל, למצוא את הדרך שמתאימה לו ותאפשר לו לשמור על המשקל החדש שהשיג לשנים ארוכות, יצליח.

הילה אפללו - נטורופתית מוסמכת

כתובת דואל זו מוגנת מדואר זבל, אתה צריך לאפשר Javascript בכדי לצפות בה