דרוג מדרונות ההרים אפשר את עיבוד אדמתן, בדרך כלל לגידול עצי פרי. שמירה על המטע, איסוף הפרי ועיבודו , חייבה את נוכחות בעלי ומעבדי המטע במקום.כדי לחיות במקום נוצרו מבנים מיוחדים, בנויים מאבני המקום, תוצאות סיקול השטח. במבנים אלו גרו עובדי האדמה ובני משפחותיהם. שם הם לנו,החזיקו את כליהם, רכזו ואחסנו את היבול ועבדו את הפרי.

שומרות בנחל שורק 2006 הקדמה על פי ספרו של צבי רון-" המלונות כביטוי לחקלאות המדרגות בהרי יהודה ושומרון."
[ החוג לגאוגרפיה,אוניברסיטת ת'א  1977  ] דרוג מדרונות ההרים אפשר את עיבוד אדמתן, בדרך כלל לגידול עצי פרי. שמירה על המטע, איסוף הפרי ועיבודו , חייבה את נוכחות בעלי ומעבדי המטע במקום.כדי לחיות במקום נוצרו מבנים מיוחדים, בנויים מאבני המקום, תוצאות סיקול השטח. במבנים אלו גרו עובדי האדמה ובני משפחותיהם. שם הם לנו,החזיקו את כליהם, רכזו ואחסנו את היבול ועבדו את הפרי. במקרא מוזכרים "מלונה במקשה", "סוכה בכרם" ו"מגדל" גם הוא בכרם. בנוסף אנו מוצאים במשנה"שומרה", "בורגן" ו"בורגוס".בערבית מכונים המבנים בדרך כלל "קסר" שמשמעו מבצר או "ערישה"-סוכה.

מבנה הבנוי בניה יבשה ללא חומרי מליטה נקרא "בית ג'ידאר"- כלומר בית הבנוי כדרך הגדרות. כעשרת אלפים שומרות מצויות בהרי יהודה ושומרון. כולן בנויות קירות אבן עבים המקיפים חלל או מספר חללים דמויי חדר לרוב ללא חלונות.מרביתן נבנו מאבני גוויל{בלתי מסותתות} בבניה יבשה{ללא חומרי מליטה}. שומרות רבות מקורות אבן, חלקן מכוסות סכך ועל חלקן בנויה סוכה מעל הגג. הקושי העיקרי בבניה יבשה הוא קירוי החלל הפנימי בגג אבן. דבר זה הביא במקרים רבים לבניית קירות עבים מאוד ויצירת חללים פנימיים קטנים.

במהלך הדורות התפתחו מס' שיטות קירוי. הקדומה ביותר הייתה בנית תקרה שטוחה עשויה לוחות אבן ארוכים. החל מהתקופה הרומית החלו לבנות גם תקרות הנשענות על קשתות אבן. מרבית השומרות מקורות בשיטה של תקרה קמורה קמרון מחודד או כיפתי. תפקידן העיקרי של השומרות היה לשמש מקום מגורים עונתי בכרמים ובבוסתנים, בתקופת ההבשלה של התאנים והענבים בקיץ.זאת לצורך שמירה על היבול, חיסכון בהליכה יום יומית וכן לנופש וקיט בחיק הטבע.מטרה משנית הייתה להיפטר מעודפי האבן. קירות האבן העבים  סיפקו מקום מוצל וקריר שבו אפשר היה לאחסן את הפרי לאחר הקטיף וכן לנוח בשעות החום. בשעות החמות של היום קריר פנים השומרה בצורה משמעותית מן החוץ. לעומת זאת בשעות הערב והלילה, פולטים קירות האבן את החום שהצטבר בהן במשך היום ולכן העדיפו לישון בסוכה שעל הגג.

סדנה לבניית שומרה בכרם של אבו ח'אלד בנחל רפאים, מרץ- אפריל 2006 השומרות מאפיינות את "תרבות המדרגות"{טרסות}, שהחלה בתקופת התנחלות שבטי ישראל,הגיעה לשיאה בתקופת הבית השני ולאחריו,עד תום התקופה הביזנטית.הפלחים הערבים באזור ההר שימרו תרבות זו. כיום מספרם של מבנים אלו פוחת והולך. רבים מהם נהרסים או מתמוטטים ורבים מן הנותרים אינם משמשים למטרה שלשמה  נועדו.השימוש הנרחב בבטון, דוחק את הבניה היבשה ומיומנות הבניה הולכת ונעלמת.  יונית קריסטל ועידו כהן,יזמו והפיקו סדנה זו מתוך רצון לתעד,לשמר וללמוד מיומנות זאת, בתקווה להמשיך וליזום סדנאות נוספות ללימוד מלאכות מסורתיות בתחומים שונים, מאלו שעדיין זוכרים ולהצילם מתהום הנשייה. הסדנה הועברה על ידי אבו ח'אלד והתקיימה בכרמו, בסיוע בנו ג'מאל.

אבו ח'אלד-מחמד עטייה אחמד סאלח  מעלה, נולד לפני 80 שנה בכפר מלחה. למד בעומריה ואחכ, עבד כנהג רכבת עד שהפך לפליט ב1948. כפליט מחוסר עבודה התחיל אבו ח'אלד ללמוד סיתות, במחצבות שהיו במקומה של שכונת גילה היום ובהמשך למד גם  בניה באבן.מאז ועד היום

הוא מסתת ובונה כמעט ללא הפסקה.

הכרם בו התנהלה הסדנה נקנה בשנות השלושים על ידי אביו, שרכש קרקעות רבות באזור.אדמת הכרם חרסיתית מאוד והמקום ידוע כ"מטיינה"- מקום ממנו כרו טין לבניה בחומר, וכך הוא גם מכונה בקושאן. אביו של אבו-חאלד נטע בוסתן של עצי פרי,משמש תפוח ושקדים לצד כרם ענבים וזיתים. בקיץ הייתה המשפחה מתגוררת בשומרה המרובעת שבכרם, שהייתה מקורה בקורות ברזל שעליהן אבנים ואדמה כבושה. לשם גם עברו ב1948 כשעזבו את מלחה כפליטים ומשם עברו לבית ג'אלה. מרבית אדמותיהם, למעט כרם זה נותרו בשטח ישראל. ההכרות שלנו עם המשפחה היא מרובת שנים. שני אחיו של אבו ח'אלד-אבו אברהים ואבו עטיה ז'ל היו מורים, ובכרם המשפחה למד עדו ערבית, גיזום, חריש בחמור והכנת מקלובה. בזמנו שימש הכרם מוקד משיכה לכל הסביבה. בשנה שעברה הכריז מנהל מקרקעי ישראל על מחצית הכרם כאדמות מדינה. עצי הזית והשקד נעקרו ובטו בשבט האחרון הובאו תלמידי בית ספר לטעת במקומם אורנים.   יומן עבודה: {נכתב על ידי עידו ויונית}  יום ראשון:    מיקום השומרה החדשה: מקום הבניה נבחר על פי קרבתו לגל אבנים גדול ולמספר עצים נותני צל.זהו גל אבנים שסוקלו על ידי פועל ירדני, שאבא של אבו ח'אלד העסיק למטרה זו בלבד. חשבנו שגל אבנים זה יהיה בסיס טוב לחומר בניה קרוב. את כוון הפתח קבענו כך שיהיה מנוגד לכוון הגשם {בהנחיית אבו ח'אלד}.
התחלנו בסימון מעגל פנימי בקוטר 170 סנטימטר ומעגל חיצוני במרחק מטר מן הפנימי. חפרנו חפירה שטחית ליסוד בעומק 20 סנטימטר.הנחנו אבן פינה גדולה  לפתח והמשכנו בהנחת אבנים גדולות במעגל הפנימי והחיצוני, אותם ייצבנו בעזרת אבנים קטנות.אבו חאלד הדגיש את חשיבות נעיצת האבנים הקטנות בין הגדולות ומילוי כל החללים באבן. הוא השמיע לנו את הפתגם-"צררה בתעין חג'ארה"- הצרורות{האבנים הקטנות} עוזרות לגדולות {האבנים}. בין הקיר החיצוני והפנימי מילאנו באבנים קטנות.ראשית מלאנו את החללים בין אבן לאבן הסמוכה לה ואז שפכנו אבנים בין שני הקירות. יום שני  הקירות מתרוממים לאט לאט. כמעט כל אבן מקבלת מספר מכות פטיש ליצירת "פנים", בכדי שפני הקיר יהיו חלקים. הקיר הפנימי כבר מתחיל לנטות פנימה ליצירת קמרון התקרה.בסופו של יום מתברר שחסרות לנו אבנים ארוכות ליצירת הקמרון.האורך החיוני כדי שאבן תוכל לבלוט פנימה מהנדבך שמתחתיה ועדיין מרכז הכובד שלה ישען על הקיר. כל האבנים הונחו כך באישור של אבו חאלד אשר הפך והפך בהן עד למציאת הזוית המתאימה להנחתן. יום שלישי  בבניית הקיר הפנימי אנו משתמשים גם באבנים קצרות. אלו מונחות מעל האבנים הארוכות לייצוב. את היום התחלנו באיסוף אבנים ארוכות באורך 50-60 סמ' "אבנים עם זנבות". האבנים בגל האבנים הסמוך אינן מתאימות ואנו עוברים מרחקים גדולים והולכים {גל האבנים הסמוך הינו "גל סיקול" שהתהווה בשטח בזמן הכשרתו לכרם} . בעזרת עגלה  שהביא דוד לנקרי, אנו מצליחים להביא מספר מועט של אבנים והבניה נפסקת כל רגע בהמתנה לאבן. יום רביעי ממשיכים באיסוף האבנים. דוד הביא היום מריצה שנראית יעילה יותר. אחד {או שניים} גוררים את המריצה בחבל מלפנים ואחד אוחז בידיות מאחור. הבאנו שתי אבנים ארוכות במיוחד למשקוף. ארבעה אנשים נדרשים בכדי להעלותן על מזוזות הפתח הצר. מניחים את האבן על קורת עץ בניצב לקורה. שני אנשים אוחזים בקצות האבן ושניים בקצות הקורה. המשקוף, אומר ג'מאל , מוסיף לחוזק המבנה על ידי קשירת שני קצות הקיר.                                                                                        אבן משקוף  אחת מונחת על הקיר החיצוני ואחת על הפנימי. לאחר מכן השוונו את גובה המזוזות בין המשקופים והנחנו מעליהם לוח אבן קצר מן המשקופים. המשכנו בבניה משני צידי המשקוף בכדי לייצב אותו. למרות שרוב היום הוקדש לאיסוף אבנים ולבניית המשקופים, הספקנו להרים נידבך. בזמן שהנחנו אבן כבדה , הרגשנו שהאבן תחתיה אינה יציבה ומתחילה לבלוט. הוצאנו אותה וראינו שהבעיה מתחילה שני נדבכים נמוך יותר. פרקנו את כל הקטע ובנינו אותו מחדש. יום חמישי  איסוף אבנים יום שישי  אבו חאלד לא נמצא. אספנו אבנים ובנינו עם ג'אמל. מכיוון שרוב האנשים אינם מספיק מנוסים בבניית אבן ואינם יכולים להניח אבנים בלי פיקוח ה"מועלם", החלטנו לפנות גם לשיפוץ טרסות עתיקות. יום שביעי  אבו חאלד המשיך לבנות בעומדו על גבי הקיר. גובה הקיר כ 170 ס'מ.   את האבנים הגדולות מרימים 3 אנשים. מרימים, משעינים על הקיר ומגלגלים למעלה.הקיר הפנימי הולך ונסגר. לפי ההערכה דרושות עוד 60-70 אבנים גדולות. נשאלות שתי שאלות: מהיכן להביא את האבנים ואיך להרים אותם? להרמת האבן נשקלות שתי אפשרויות, בנית כבש שעליו יגולגלו האבנים או בעזרת גלגלת. הוחלט להתקין גלגלת על חצובה משולשת.{תלת רגל}.שאלנו את אבו חאלד מה עשו פעם? והוא השיב"פעם אנשים אכלו שמן זית ולא שמנת"  וגם האוכל לא היה מרוסס כמו היום.אבנים שמתאימות למשקוף ולקירוי היו חוצבים במקום הקרוב ביותר שנמצא סלע מתאים ומשם מובילים על גבי גמלים.דוד שמע בבתיר , שהגמל היה משמש גם כמנוף בשל גובהו: את האבן היו מעמיסים כשהוא מוברך ופורקים כשהוא עומד.. המחסור באבנים הארוכות לא מאפשר לנו לסגור את הקמרון ולהשלים את הגג.לדברי ג'מאל, בשיפוע הנוכחי נצטרך לבנות לגובה 3 מ' בכדי לסגור את הגג, ועובי הקיר שבנינו לא יכול לשאת עומס כזה. הוא מציע בנית כיפה על גבי תבנית . הכיפה תבנה מאבנים קטנות ושטוחות עם חוואר בינהם. בסוף היום  כשג'מאל ודוד עמדו על הקיר החלה להיווצר בטן בקיר, במקום בו פרקנו ובנינו מחדש לפני שלושה ימים. בתוך כמה שניות נחלצה אבן ממקומה ומפולת של אבנים באה בעקבותיה, כשג'אמל ניצב עליהן ונשפך איתן למטה. למזלו הרב הוא נשאר עומד ולכן לא נחבל. הקיר הפנימי נותר שלם ויציב. יום שמיני  דבר ראשון צריך היה לפנות את המפולת, דבר שגרר אחריו נפילה של אבנים נוספות.ג'מאל ואבו חאלד החלו לבנות מחדש, תוך שימוש באבנים גדולות יותר. פעם נוספת הושם דגש על "צרצור"- הכנסת צרורות,אבנים קטנות, בחללים בין האבנים הגדולות. יום תשיעי מצאנו עוד כ 10 אבנים ארוכות מספיק. הם היו גדולות וכבדות מאוד ונדרש מאמץ רב להובילן. העלנו אותן למעלה בעזרת  הגלגלת. עידו וג'מאל עמדו למעלה ,קיבלו את האבנים ובנו אותן בקיר הפנימי. ג'אמל אומר שכעת נסגור את התקרה ואח'כ נשלים את הקיר החיצוני. אבל דרושות אבנים שטוחות כדי שמשקלן לא יהיה גדול מידי. יום עשירי  נסענו עם דוד לאזור אפרת והבאנו אבנים מתאימות. יום אחד עשר  קבלנו טרקטור בובקאט מעין יעל, שהעלה את האבנים מהדרך ועד השומרה.אבו חאלד לא היה וג'מאל ניצח על המלאכה. האבנים לא כבדות מידי והעלנו אותן ביד. את הקיר החיצוני הפסקנו לבנות ואנו סוגרים את התקרה במהירות. את האבנים מניחים כשצידם הכבד והרחב מונח על הקער וצדן הצר בולט פנימה.האבנים נוטות פנימה בשיפוע של כמעט 30 מעלות. אנו סוגרים את הרווחים באבנים גדולות יחסית לייצוב. הסגירה מתקדמת מהר. הגג מקבל צורת כיפה כי איננו מגביהים את הקיר החיצוני.  כשהתקרה נסגרת אנו עורמים עליה חצץ ועליו סירה קוצנית ושבטבט ועליהם עפר. בקיר הדרומי יש בטן. בעצתו של אבו חאלד שהוזמן לראות את הנחת האבן האחרונה, אנו בונים חגורת חיזוק באורך 2 מ' ,בגובה 1 מ' וברוחב 50 ס'מ.כאן האנשים מראים את יכולת הבניה שלהם ואנו בונים בעצמנו את הקיר. ג'מאל מתכנן לכסות את הגג בשכבת חוואר של כ 20 ס'מ ולהדק, כך שהמבנה יהיה אטום לגשם.      סגירת הכיפה                                               מבט מתוך השומרה אל הכיפה

כסוי העפר וחגורת החיזוק המבצע הושלם וניצבת לפנינו שומרה שנדמה שהייתה פה מאז ולתמיד !! סיכום אישי-יונית חלק מההתנסות הייתה לעשות הכול כמו שעשו פעם.להשתמש באבנים מהסביבה הקרובה, ולהביא אותן בעצמנו- לא במשאית. רצינו לקבל התרשמות אמיתית - במה כרוכה הקמת שומרה. היה לנו חשוב ללמוד את שיטת הקירוי הזאת דווקא- שכולה באבנים, ולא להתפתות לשיטות המשלבות קורות עץ או ברזל. בחלק גדול מהימים עבדנו עם מס' קטן של אנשים{4-5 אנשים כולל יונית,עידו וג'מאל} והרבה מהזמן הוקדש למציאת אבנים מתאימות ולסחיבתן. למרות זאת, התקדמה עבודת הבניה מהר משחשבנו.לא פעם התרשמנו בסופו של היום מהקצב שלנו...בגלל שחוזק הקירות במבנים הללו הוא חשוב מאוד, כל אבן שהונחה הייתה זקוקה לאישור לאישור של אבו חאלד ובמקרים רבים להנחתה מחדש.. למדנו הרבה מאוד מהתבוננות בצורת העבודה שלו ובכלל מהשהות במחיצתו ומהשיחות עימו, האופן שבו הוא בוחן את האבן, הופך בה והופך בה עד שהוא מוצא איך להניח אותה- לאו דוקא כפי אנחנו חשבנו. הצורה בה הוא משתמש בגופו, והדיוק בו מכות הפטיש שלו מסירות את החלקים המיותרים באבן. התנועות שלו איטיות, מחושבות, מדויקות. הוא עובד ללא חיפזון, אבל בהתמדה ובסבלנות ומתוך הבנה שיש חשיבות גדולה להנחת כל אבן בדיוק במקום המתאים לה. מפולת האבנים המחישה יפה את הדבר הזה. הדרדרות האבנים הייתה מחזה בלתי נשכח ולמדנו מזה המון.ההתנסות בעבודה כזו בעצמנו נותנת הבנה עמוקה יותר למראות השגרתיים של נופי המדרגות בהר.הערכה מחודשת לכמות האבן האדירה ולכמות העבודה האדירה לא פחות, שהושקעה על מנת ליצור אותן.והכול- בכוח ההתמדה והעבודה המתמשכת. ההיעזרות בבובקט של עין יעל בבוקר האחרון- פגמה בתחושה הזו, אבל נאלצנו להתפשר בגלל מחסור בכוח אדם ובזמן עבודה. סיכומו של דבר- מובן שבסדנה אחת לא ניתן ללמוד את המלאכה על בוריה, אך הטעימה והשומרה הניצבת במקומה, עם קירוי האבן, גרמו לנו סיפוק רב.אלא שניסו את כוחם בתיקון טרסות עשו עבודה טובה ונראה שאכן למדו משהו. על מנת לקבל בטחון בבניית שומרה- שהוא מבצע בניה מורכב- יהא עלינו להתאמן עוד ועוד ואנו מקווים שתהיינה לנו הזדמנויות נוספות ללימוד בניה ואולי אפילו  יסודות של סיתות אבן. אפשר לפנות אלינו בענייני מלאכות מסורתיות ונשמח לשתף פעולה. בברכה

  יונית ועידו <