כשמדברים על שאריות ריסוס והדברה במזון שאנחנו צורכים, עולה לא פעם שאלת הקילוף. אם הריסוס נעשה על חלקו החיצוני של הפרי או הירק נוטים להאמין כי החומרים המזיקים נשארים בקליפה ואם אנחנו מקלפים ומשליכים אותה אנחנו נפטרים מכל הרעלים, האמנם?
 

נעזוב לרגע את החומרים המסוכנים ונדבר על הקילוף:
אם היית יוצא למסע חשוב שעלול אף להיות מסוכן, והייתה ניתנת לך האפשרות לבחור מתוך הצבא כמות מסוימת של חיילים שילוו אותך ויסייעו לך לעבור את המסע בבטחה. באילו חיילים היית בוחר/ת? באלו המשרתים בחזית על קו הגבול?  חיילים שעברו הכשרה ממושכת בתורת הלחימה וניסיון רב בהגנה על היישובים הסמוכים או על חיילים שביצעו תפקידים חשובים אחרים אבל הם אינם קשורים באופן ישיר ללחימה פעילה?

החיילים שאינם עוסקים באופן פעיל באומנות הלחימה, יכולים להועיל במסע בתחומים רבים, בארגון הצידה, בחלוקת תפקידים ואחרים אבל יקשה עליהם לעמוד מול סכנות של שודדים, בוזזים ומתנכלים למיניהם.

בקילוף הפרי או הירק אנחנו מוותרים על החומרים חזקים וחשובים מאד להגנה על הגוף שלנו מפני מחמצנים.
גוף האדם חשוף למחמצנים מהחוץ (כמו זיהום אויר ומים) ומחמצנים מבפנים (רדיקלים חופשיים ותוצרים של תהליכים כימיים  בגוף). הפרי עצמו מכיל הרבה מאד מרכיבים חשובים וטובים אבל הקליפה מכילה סוגים רבים של נוגדי חמצון (אנטיאוקסידנטים) שהם בעצם הלוחמים הקרביים המיומנים ביותר.

מכאן שבמלחמתנו כנגד כל אותם מחמצנים אנחנו נעדיף לאכול את הפרי או הירק עם הקליפה.  כמובן שפירות וירקות אורגניים הם הברירה האופטימאלית  אבל אם אנחנו צורכים ירקות ופירות אורגניים באופן חלקי בלבד לא בטוח שכדאי לוותר על הקליפה גם כשאוכלים פירות וירקות  בגידול קונבנציונאלי (אבל כדאי לשטוף את הפירות היטב). 

ריסוסים פרוטקטנטים וסיסטמיים
החומרים הכימיים המשמשים לריסוס והדברה מתחלקים לשני סוגים עיקריים: חומרים שהם סיסטמיים ומגיעים לכל חלקי הצמח או פרוטקטנטים שנשארים על גבי הצמח מבחוץ. אחוז גדול מהריסוסים וחומרי ההדברה הקונבנציונאליים  הם סיסטמיים ולכן מצויים גם בפרי או בירק המקולפים.
במחקר שנערך באוניברסיטת וושינגטון בסיאטל, 23 ילדים בגילאי בית הספר היסודי, המחקר כלל 3 שלבים של בדיקת שאריות חומריים כימיים בשתן:

אצל כל הילדים נמצאו שאריות החומרי הדברה בשתן אחרי שלב הבדיקה הראשון בו כאמור נצרכה תזונה קונבנציונאלית, בשלב השני אחרי 5 ימים בלבד בהם צרכו תזונה שהייתה בעיקרה אורגנית לא נמצאו שאריות חומרים אלו (לפחות לא ברמה שהמכשור יכול היה לזהות), וכשחזרו הילדים לצרוך מוצרים קונבנציונאליים חזרו והופיעו שאריות חומרי ההדברה בשתן ברמות שנמדדו בשלב הראשון.

תוצאות הבדיקה תאמו מחקר נוסף דומה שנעשה ע"י אותם חוקרים וזה הוביל אותם לשתי מסקנות עיקריות:
1. על בסיס יומיומי החשיפה העיקרית של ילדים לשאריות חומרי הדברה, מקורה בתזונה וזה כתוצאה מהשימוש בחומרי הדברה וריסוס בגידולים חקלאיים ולא כתוצאה מחשיפה בבית, בבית הספר או בשל זיהום סביבתי.
2. צריכת מזון אורגני יכולה למנוע את החשיפה המסוכנת לחומריי ההדברה הידועים כפוגעים במערכת העצבים של פעוטות וילדים.

העובדות ברורות: בתוצרי החקלאות הקונבנציונאלית נמצא ברוב המכריע של המקרים שאריות חומרי הדברה , שאריות חומרי ההדברה עוברים בתוך מערכת העיכול שלנו, בכל חלקי הגוף כשהם נישאים בדם, בכבד שמנטרל רעלים ובמערכת השתן משם חלק תוצרי הפירוק שלהם מופרשים. את הנזקים הנגרמים לגופנו משאריות חומרי ההדברה חוקרים היום בכל העולם, מקשרים אותם לסרטן, היפראקטיביות, אוטיזם, נזקים לכבד, הרעלות מסוגים שונים וכו'

 ולנו נותר רק לנסות ולעבור בהדרגה למזונות אורגניים, לקוות ששוק הצרכנים האורגנים ילך ויגדל, שהמחירים ירדו ושהמזון האורגני יהיה זמין ובמחיר שווה לכל נפש.
  

מקורות להכנת הכתבה:
 

"Organic Diets Significantly Lower Children’s Dietary Exposure to Organophosphorous Pesticides.”
Authors: Chensheng Lu, Kathryn Toepel, Rene Irish, Richard Fenske, Dana Barr, and Robert Bravo
Environmental Health Perspectives, Online September 1, 2005. Accessible at

“Organophosphorous Pesticide Exposure of Urban and Suburban Pre-school Children with Organic and Conventional Diets.”
Authors: Cynthia Curl, Richard Fenske, Katherine Elgethun
Environmental Health Perspectives, Volume 111 (2003): pages 377-382.