כשהודעתי לאשתי שהמאמר הבא שלי יעסוק בנושא "בשר", הוזהרתי שאני נכנס לשדה מוקשים. אני, בתור אדם שקול ומחושב, התקשרתי מיד לחבר שלי מההנדסה הקרבית ושאלתי לעצתו. הוא אמר לי: "אם יש לך אומץ, פשוט תכנס פנימה ותתחיל ללכת". אבל אני, מה לעשות, לא ממש אמיץ, אז כדי לפרק לפחות מוקש אחד לפני שיתפוצץ, חשוב לי לציין שהמידע עליו מתבסס המאמר הוא מידע מדעי.

לאורך כל ההיסטוריה האנושית צרך האדם מלח בדרכים ובמינונים שונים. גם כאשר לא היה לאדם הידע הדרוש להבנת מהותו הכימית של המלח ותפקידו בגופו, היה לו רעב תמידי אליו. בתקופות הפרהיסטוריות, בהן ניזון האדם בעיקר מציד ולקט, הוא קיבל את כמות המלחים שהיה זקוק לה מן המזון בלי שנזקק לתוספות אחרות. מזון מהחי מכיל כמות מלח רבה, מכיוון שגם בעלי החיים זקוקים למלח זה והמינרלים נמצאים בדמם. בעלי-החיים הטורפים גם הם מקבלים את מלחיהם מטרף של חיות אחרות, אך נמצא שגם חיות צמחוניות יודעות לזהות מקורות אחרים למלח כגון צמחים הלופיטיים או שתיית מים מליחים.